פרטים על הספרים "זיכרונותיו של גנב ספרים" ו ben gurion's scandals

את הספר "ניפגש במקום שאין בו חשכה" ששם המחבר הוא עמנואל מטלון אפשר להשיג באתר של בוק ספר

קישור לאתר של בוק ספר

י

באותה הזדמנות אפשר למצוא בקישור הבא בקובץ PDF את ספרו של נעים גלעדי ז"ל ben gurion's scandals

Naeim Giladi – Ben Gurion's scandals


discord in zion-link-to pages-1-102

discord -n zion link to pages 103-207

discord in zion link to pages 208 -337

discord in zion link to pages 338 371


מודעות פרסומת

טיהור אתני במג'דל (אשקלון) לאחר הסכמי שביתת הנשק

לאחרונה רכשתי את ספרו של עמנואל מטלון "ניפגש במקום שאין בו חשיכה " זכרונותיו של גנב ספרים.

הספר מחולק לפרקים ולכל פרק כותרת ,ותת כותרת שמציינת שם של קטע מוסיקלי.

במרכז הספר מכתבים (אוטנטיים) שאמו של גיבור הספר השאירה לבנה בטרם נפרדה ממנו למשך 20 שנה.

אין לי מיומנות בביקורת או סיקור ספרים  לכן אני מביא את מכתב 3 מתוך 12 ובו מתואר גרוש ערביי מג’דל (אשקלון) במהלך שנות  50,הרבה אחרי הסכמי שביתת הנשק.  משום שהגיית האות ‘צ’ ע"י יוצאי עיראק נשמעת לאוזניים מערביות כמו ‘ס’ הוחלפו במכתב האותיות ‘צ’ ב ‘ס’. חמשל פורצת = פורסת או יצאו=יסאו.

מכתב שלישי

באותו זמן התחיל ענין האפליות לעלות,אבל עם מילים יפות יותר כמו ‘ישראל השניה ‘,’סשוקי’ו’שחורים’.במחנות עולים נתקעו מאה אלף עולים ממדינות המזרח. עדות שונות זו מזו בלי מקסוע וחסרי דיור. מפלגות כמו מק"י שמרו אתנו על קשר,גם מפ"ם. נפא"י מגיעה לביקור אכזרי פעם בכמה שנים ,להזכיר בידי מי המפתח לאוכל ודירה.מגיפת שיתוק ילדים פורסת,מגיע מומחה מאמריקה בכדי שירגיע אותנו ,האמהות.      אביך עסק בלחפש כבוד ,היה מקום אחד שהוא קיבל כבוד בלי פיכוח[ויכוח]. אסל הערבים . היו שם משפחות שחיכו לגירוש . מסוגרים בגטו ,גדר תיל וחיילים. רק התימנים קיבלו רשיון לסחור איתם בדברים שנראו חסרי ערך,כמו מקל טוריה למשל.חסינו את בית הקברות הערבי,ונכנסנו אליהם. נותר לי קסת זהב ודינרים. בתמורה ,קיבלנו מהם עריסה יפה לתינוק ,ארון בגדיםקטן,וכמה שמיכות. אחר כך הלכנו אליהם לקבל פירות טריים בחינם. בקייס[בקיץ] לא הרשו להם לסאת לבוסתנים שלהם והם רעבו. הגטו נראה חשוך ,כאילו לא היו שם חיים. כמו חסר של מסורעים[מצורעים], הם היו רעבים לפי הבכי של התינוקות. הורידו להם את כמות הקמח מ 7 קילו לאחד,ולפעמים לא נתנו להם בכלל. קבלו שעתיים ביום לקטוף תאנים ותפוזים מהעסים שלהם שמחוס לגטו. אחרי שגירשו את הערבים לרמאללה,לעזה ולמחלות פליטים,בדרך לא דרך ,עם תינוקות ביד ,רעבים ,זקנים וחולים – לא התפלאנו כשחזר מחבל, ממחנה פליטים, תושב אשקלון לשעבר, ורסח שניים ליד לטרון וזרק אותם לבאר.לכמה מהם הסיעו עבודות באריגים בגליל כי ערביי אשקלון היו מומחים לעבודה באריגה. אמרו להם שבגליל האספקה זולה יותר. הם ידעו שזה שקר. כשאחד המפונים התחרט ,לא החזירו לו את התעודות ופנקסי המזן ובלעדיהם אתה כמו מת. לא הותירו להם ברירה אלא לעזוב לירדן,במשך כל אותו זמן השארתי את שושנה בידיהם של פואד ואשתו וזו היתה טעות .האהלים היו דליקים.

להתראות יה איבני