שיקו בהר על בן דרור ימיני

שיקו בהר

26.11.03

ר "אין לו אחות", אבל יש לו נושא כלים שחרחר, צייתן ומתרפס

כפרובוקטור עם אגו-טריפ-טורבו, בן דרור ימני ידע תמיד לדחוף את עצמו למרכז הבמה הישראלית הציונית-אשכנזית. בימים כתיקונם � יעני בימים

שאינם נוראים כגון אלו הנוכחיים � הייתי מעדיף להמשיך ולהתעלם מישראלים דוגמתו. אלא שעכשיו כבר הגיעו הימים האחרים. בימים מכוערים אלו מחובתו של כל דמוקרט ישראלי להסתער על המקלדת ולהצטרף לקרב ההגנה נגד תועמלני ישראל: לא משנה כמה שהשתתפות כזאת משפילה; לא חשוב כמה שעבודת התשובה הזאת שנואה. בעת הרעה הזאת, לכל אדם המחשיב את עצמו ישר אין יותר את הפריבילגיה לשתוק ולהחריש; בעת הזאת אסור לאף משכיל או לא משכיל לדום.

אפתח באנקדוטה. האם ידעתם שבניטו מוסוליני היה בצעירותו שמאלי סוציאליסטי רדיקאלי ושהוא סרב להתגייס לצבא האיטלקי ולהלחם במלחמת איטליה-טורקיה ב-1911 ואף בתחילת מלחמת העולם האווילית הראשונה (בה אגב נהרגו יותר בני אדם מאשר במלחמת העולם השנייה)? אכן כן, מזרחיות ומזרחים יקרים. בניטו הצעיר החליט שלא להשתתף באיוולת המלחמתית ופשוט ערק מהצבא וסרב ליטול חלק במשחק המוות של הבורגנות.

עכשיו לשאלה שהיא המשמעותית לענייננו: האם עובדת היות בניטו מוסוליני צודק וחכם עד 1916 (בערך) מכפרת על פשעיו הגזעניים נגד האנושות בין ראשית שנות ה-20 ועד אמצע שנות ה-40? התשובה היא כמובן שלילית לחלוטין. בניטו מסוליני חייב להיחשב לדיראון עולם כפושע מלחמה וגזען אנטישמי מתועב בלי קשר למעשיו בצעירותו.

כשקראתי את חליפת המילים בין בן דרור ימיני לסמי שטרית נזכרתי באנקדוטה הזו על בניטו מוסוליני. בראשית שנות ה-80 בן דרור ימיני הצעיר היה בן אדם מרשים, אולי כמו בניטו הצעיר. בן דרור הצעיר כתב אז ספר מעניין � אגרוף פוליטי שמו — שבו הוא הבין את מזרחיותו הדמוקרטית. אבל מה עם בן דרור המבוגר של שנות ה-90 ? זה כבר סיפור אחר לחלוטין. כאן ארעה מטמורפוזה פוליטית מכוערת מאוד (גם אם בהחלט שלא מטמורפוזה למין בניטו המבוגר, החסד לאל).

עבורי מהווה בן דרור ימני דוגמה פרדיגמאטית להתבהמות המוסרית ולסאוב הפוליטי של "עיתונאים" ישראלים אשר עבור בצע כסף גדול מאוד חברו לגורמים יהודים גזעניים בישראל ובעולם והחלו להתיר את דמם של ישראלים ויהודים דמוקרטים. 6 דוגמאות תסופקנה בעוד רגע קט. לפני כן אבקש להציע שבן דרור רוצה לשכנענו שהפלא ופלא, העולם הוא שטוח ולא עגול כפי שגרסנו. בניתוקו מהמציאות הישראלית האמפירית הוא רוצה שנאמין שהצהבהבון המכונה מעריב אינו מהווה במת הסתה גזענית ואנטי-ערבית.

בן דרור ימני מבקש לרחוץ את מצפונו הלא מיוסר באמצעות פיתויים של דמוקרטים ישראלים, כולל מזרחים, לכתוב בעמוד הדעות שהוא עורך בעיתונו הגזעני. בעשותו זאת מטרתו היא להשתמש בדמוקרטים ישראלים כמטבע עובר לסוחר, כעלה תאנה לכסות על גזענות הצהבהבון ממנו הוא יונק את משכורתו הגדולה.

אלא שאסור לתת לבן דרור ימני את התענוג הזה. יש לתת להיסטוריה ולמחקר העתידיים לשפוט אותו ואת עמודו לבד. היסטוריה ומחקר עתידיים אלו יראו כיצד הופכים "עיתונאים" לשופרות מאוסים של הימין וצבא הכיבוש; לתועמלנים, למסיתים ולמתירי דמם של דמוקרטים יהודים וערבים. כל זאת באופן שלא יכול שלא להזכיר את הצורה בה עיתונות פשיסטית התירה (ועדיין מתירה) את דמם של דמוקרטים (יהודים ולא-יהודים) בכל זמן בכל מקום בעולם. אני משוכנע שבבוא היום תבוז נינתו של בן דרור לשיתוף הפעולה שלו עם הממסד הגזעני בישראל כשם שנינותיהם של עיתונאים איטלקים שכתבו בשנות ה-20 בזות להם ולמעשיהם. להלן 6 דוגמאות מזעריות לפנינותיו המזויפות של בן-דרור, נושא כליו הצייתן של הגזען האנטי-מזרחי והאנטי-ערבי דנקנר אמנון:

1. התקפה מכוערת הגובלת באנטישמיות אנטי-ערבית כנגד אחד מהפרופסורים הטובים ביותר בעולם להיסטוריה של המזרח התיכון המודרני — ראשיד חאלידי � וזאת אך ורק בשל היות חאלידי ערבי-פלסטיני-מזרחי במוצאו, שהאינטליגנציה, הידע, ההוגנות והיושר שלו עושים פורפרה מאלו של מלחכי פנכה מסוגו של בן דרור. התקפתו של הדרדק על פרופ' חאלידי נערכת מבלי שהוא יודע שום דבר מהותי מספריו ומאמריו. עוד כלול בטורו זה של בן דרור התרפסות מבחילה בפני פשיסט אמריקאי מהזן של ד"ר ברוך גולדשטיין — ד"ר מרטין קרמר — גזען אנטי-ערבי כמו גם אשכנזי-אנטישמי עם דיפלומות מאוניברסיטת ת"א ועד וושינגטון.

2. תמיכה קטגורית של ה"ליברל" הגאה בן דרור במוסד הצנזורה הישראלי הנאור וזאת אגב התרת דמו של אזרח ישראלי חף מפשע ששמו מוחמד בכרי. כל זאת בדיוק באותו אופן שמרעיו של ימני התירו את דמו של יצחק רבין. (כהערת ביניים חובה לזכור שבן דרור תמך לחלוטין בהחלטה של אדונו דנקנר לצנזר ולשרוף מן העולם את מאמרו של יהודה נוריאל, מזרחי עם עמוד שידרה מוצק. אני תוהה אם יש סיכוי שבשלב כלשהו ייכמרו עלינו רחמיו של בן דרור ואולי הוא יתחיל לצנזר את עצמו במקום לצנזר מזרחים דמוקרטים).

3.  הסתה נגד אורי אבנרי ואימוץ (בפעם הביליון ברשימותיו) גישה ביולוגיסטית-פרימורדיאלית מהותנית וגזענית נגד מוסלמים וערבים. (הערת ביניים: בן דרור הוא כמובן ערבי שחור בעצמו שפעם אף זכה בשל כך ל"אגרוף פוליטי" בפרצוף. אלא שמר דנקנר — פטרונו של בן דרור, שאת בהונותיו הלבנות הוא מחויב לעסות מידי יום — מתעב מזרחים, ערבים ומדוכאים שחורים אחרים. אבל לבן דרור אין קושי (מצפוני או אחר) ליישר קו עם גזעניים מדופלמים על מנת לתקתק משכורת עתק שבסיסה שיסוי קוראי מעריב נגד דמוקרטים אשכנזים, מזרחים וערבים).

4.  הסתה ניאו-שטירמרית נגד מר מיכאל ורשבסקי כמו גם נגד "המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית" בירושלים (לו ימלאו בשנה הבאה 20 שנה) וזאת תוך כריכתם — לא פחות — בשנאת יהודים אנטישמית.

5.  שיסוי מתועב, גם אם אינפנטילי למדי, כנגד דמוקרטים ישראלים בשל חששם ההומאני לחייהם של אזרחים פלסטינים חפים מפשע שנרצחים מידי יום ביומו עי" ע"י ממשלת שרון, טייסים יפי בלורית, ו"עיתונאים" מסוגו של בן דרור. ברשימתו זו מזהה בן דרור בין אינטלקטואלים מהשמאל הישראלי לבין אנטי-יהודים ובעשותו זאת מתיר במודע את דמם לקוראיו. אין צורך לומר שבן דרור כמעט אף פעם לא טרח לבקר את האקדמאים הימנים בישראל הקוראים מידי יום ביומו להפרת החוק הבינלאומי ולעשיית שפטים באזרחים פלסטינים חפים מפשע כמו גם לפגיעה באנשי שמאל (כולל מהסוג של ביילין ומצנע). זאת משום שבן דרור הוא דוברם הנאמן של אקדמאים אלו.

6.  תמיכה ב"קמפוס-וואטש', קבוצה ניאו-פאשיסטית אמריקאית הניצבת לימינו של ג'ורג' בוש ושפעולתה גורמת למקארתיסטים ולסטליניסטים להפוך לסינדרלות ולשילגיות

בהקשר ל-6 הדוגמאות לעיל מומלץ מאוד לעיין בקפידה רבה מאוד במה שכותבים מעריציו הישראלים המוסתים של בן דרור המוסיפים את הערותיהם והגיגיהם תחת רשימותיו בגרסת האינטרנט של עיתונו. שם ניתן לראות מיהם תומכיו, אלו רגשות ואמוציות מעוררות רשימותיו ומה כיוון השפעתן. יש לציין שברשימות הסתה נוספות של בן דרור � אלו שהגישה אליהן חסומה בארכיון האינטרנט של המתועבון "מעריב" � הוא תקף בחוסר קולגיאליות והוגנות מינימאליים פטריוטים דמוקרטים דוגמת אילן פפה, מאיר עמור, אמנון רז-קרקוצקין, עזמי בשארה (ורבים אחרים) כמו גם שהתיר את דמם בחדווה ובששון.

מיותר לומר ששום דבר שמתקרב למאית מכך לא נכתב על ידיו כנגד הגזעניים היהודים המפזזים בארה"ב ובגבעות בשטחים הפלסטינים הכבושים תוך עקירות עצים, נישול, עינוי, ורצח של לא-יהודים חפים מפשע. כתאומו התרבותי, הפוליטי והפיננסי, מר רובינשטיין אמנון — בן דרור סובל מפטיש חולני ואובססיבי מול 50 הדמוקרטים הישראלים שבימים רעים אלה הם משולים לצדיקים בסדום. הרוב הניאו פשיסטי בישראל לא מטריד במיוחד את בן דרור.

עכשיו יכול מר ימני להתרווח בהנאה עמוק-עמוק בכורסת "עורך" עמוד הדעות שהוענקה לו ע"י אדונו דנקנר אמנון: לפני מספר שבועות התפוצץ סופסוף מטען חבלה ברכבו של ח"כ פלסטיני בישראל (עיסאם מחול). צריך שיהיה ברור לכל דמוקרט ודמוקרטית ישראלים שלבן דרור, ביחד עם "עיתונאים" אחרים מסוגו, יש אחריות ישירה לעיצוב האווירה שמאפשרת ניסיונות רצח מסוג זה כנגד הנציגים הפוליטיים של אזרחיה הערבים-פלסטינים של ישראל (דוגמת עיסאם מחול, מוחמד בראקה, עזמי בשארה או ג'אמל זחאלקה). חשוב לזכור כיצד הסית בארסיות בן דרור את קוראי מעריב כנגד ח"כ ד"ר עזמי בשארה לדוגמה. זאת בדיוק כפי של"רב" המסית דוב ליאור הייתה אחריות דומה בהקשר לפשעיהם של אנטי-דמוקרטים דוגמת ברוך גולדשטיין ויגאל עמיר.

אולי כדאי לשלוח מכאן הזמנה ל"עיתונאי" בן דרור ימני לוויכוח פומבי — בכל מקום, בכל זמן ובכל שעה שהוא יבחר לעצמו — על ישראל, פלסטין, מזרחים, ערבים, גזענות, דמוקרטיה וצנזורה. קשה להאמין של"עורכו" של מדור ה"דעות" של הצהבהבון מעריב יהיה אומץ להרים כפפה אינטלקטואלית מסוג זה. זאת מטעם פשוט אחד: בן דרור יודע מ-צ-ו-י-ן שלמזרחים דמוקרטים, לא מתרפסים, עניים אמנם, אך עקביים וחסרי פחד — אין דבר קל ופשוט יותר מאשר להפוך לאבק דק ולאייד מהעולם כל אחת מה"טענות" המרכיבות את המשנה הגזענית העאלק-סדורה שהוא מנסח בשנים האחרונות בצהובונו. זאת תוך העלאה לדרגה של קדוש את אדונו, המר"ן דנקנר אמנון, זה שב-1983 אולי לא הייתה לו אחות אבל 20 שנה אחר כך יש לו בהחלט נושא כלים צייתן, מתרפס ואף שחרחר-משהו.